<h1>סמ"ק מצוריך סימן רס"ט</h1>
<h2>דף כד:</h2>
הנותן לעבד או לאשה מתנה קנה הבעל והאדון אלא שהאדון קונה הגוף והבעל קונה הפירות כדאיתא בחזקת הבתים (ב"ב נ"א), לס"ג. דקדק הר"י דאע"ג דקמשוי הכא תלמודא אשה לעבד מ"מ אינם שוים מכל דיניהם דאילו אם נתן הבעל מתנה לאשתו קנתה האשה ואין הבעל אוכל פירות כדאיתא פרק חזקת הבתים (דף נ"א) ואילו נתן מתנה לעבדו לא קנה העבד כלל, עוד אינם שוים מדין אחר שהרי אם נתנו לו אחרים מתנה סתמא יזכה בו רבו בין בגוף המתנה בין בפירות ולגבי אשה היכא (אתנו) [דנתנו] לה אחרים מתנה הבעל אוכל הפירות והגוף לאשה כדין נכסי מלוג וכן משמע בירושלמי פרק מציאת האשה (כתובות פ"ו ה"א) דקאמר מפני מה אמרו מציאת אשה לבעלה מפני שמא תגנוב זהובים ותאמר מציאה מצאתי ופריך הגע עצמך לומר מתנה כלומר יכולה לומר נתונים הם לי במתנה ומשני מתנה יש לה קול ואי אומרת דמתנה הרי כולה לבעל מה היתה מרוחת לומר כן והלא הבעל קונה הכל אם כך הרבה חילוקין יש בין אשה לעבד, עכ"ל תו' פרק קמא דקידושין (דף כ"ג ד"ה ורבי אלעזר).
הנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה לעבד על מנת שאין לרבו רשות בו קנה האדון וקנה בעל כן אמר ר' אלעזר פרק קמא דקידושין (שם), לס"ג כדאיתא התם אמר רב ששת דכ"ע לא פליגי דאין קניין לעבד בלא רבו ואין קניין לאשה בלא בעלה — פ"ה אי יהבי להו סתמא והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה אחד מנה ואמר לו על מנת שאין לרבו רשות בו ר' מאיר סבר דכי אמר ליה הכי קני עבד וקני רביה וכי אמר ליה על מנת לאו כלום קאמר ליה ורבנן סברי כיון דאמר ליה על מנת אהני ליה תנאיה ור' אלעזר אמר כל כי האי גוונא כ"ע לא פליגי דקני עבד וקני רביה והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה אחד מנה ואמר ליה על מנת שתצא בו לחרות דר' מאיר סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני רביה כי אמר ליה על מנת לאו כלום קאמר ורבנן סברי לדידיה נמי הא לא מקנו ליה דאמר ליה על מנת שתצא בו לחרות, עכ"ל התלמוד שם. אבל הנותן מתנה לאשה ולעבד והתנה הנותן בגופו של מתנה שתהיה לכך וכך לא קנה האדון ולא קנה הבעל כיצד הנותן מתנה לאשה ואמר הרי המעות האלו נתונין לך על מנת שתאכלי בהן ותשתי בהן או ע"מ שתלבשי בהן לא קנה הבעל וכן לעבד ע"מ שתאכל או תשתה בהן או על מנת שתצא בהן לחרות לא קנה האדון וכן כל כיוצא כזה. ר"ת ורבי משה (הלכות זכיה ומתנה פ"ג הי"ג) פוסקין כר' אלעזר (קידושין כ"ג) כאשר בארנו אבל רבינו שמואל פוסק כרב ששת שחולק עליו ואומר שלרבנן כשנתנו לעבד או לאשה על מנת שאין לאדון או לבעל רשות בהן שמועיל וכן מוכחה סוגיית התלמוד בכל מקום וכן ר"י (שם תוד"ה ורבי אלעזר) פוסק כרב ששת.
